רש"י על בבא קמא פ״ג

1 לשון סורסי למה אלא או לשון הקודש או לשון יוני - הוא לשון צח וסורסי לשון נלעג הוא:

2 פרסי - לשון נאה מארמי בארץ ישראל הסמוכה ליון נקט יוני ובבל הסמוך לפרס נקט לשון פרסי:

3 חכמת יונית - בני פלטין הקרובים למלכות מספרין בה:

4 עיני עוללה לנפשי - לא גרסינן מאי דכתיב כלומר כך אמר רבן שמעון קורא אני על עצמי המקרא הזה שיש עלי לעולל עיני בבכי ודמעה מכל משפחות העיר:

5 ילדים - בחורים:

6 המספר קומי - לפנים במצח:

7 מדרכי האמורי - שמספרים מלפניהם ומשיירין בלורית מאחריהן ל"א דרך רומיים לגלח שער שלמעלה מן האוזן בתשובת הגאונים:

8 לספר - מרקא בין ישראל לעובדי כוכבי' וצריכה שימור:

9 בארור - כדתניא לעיל ארור ישראל שיגדל חזירים:

10 בבל - שם המדינה ועיר אחת שבה נקראת נהרדעא ואותה העיר סמוכה לספר ואשמועינן רב נחמן דהואיל ויש בבבל ישוב קבוע וישראל הרבה מותר לגדל כלבים בעיר הסמוכה לספר כאילו היא מארץ ישראל:

11 ניבי - ינייבי"ש ל"א ארבע שיני הכלב הארוכות שבהן נושך כך שמעתי חולין דף נט. בבכורות:

12 שקילי טיבותיך - נטולה היא טובתך ומוטלת על הקוצים שלא קשרת את הכלב מה שאתה מנחמני הבל:

13 כבר נד - ונעקר ממקומו:

14 מרחיקין את השובך - שלא יפסידו תבואה ופירות שסביב העיר:

15 כרסייהו בחמשים מליא - במה שהן מלקטות ומנקרות בקרקע מלאין בחמשין אמה הלכך לגבי אכילת תבואת עיר אין לחוש ביותר:

16 בישוב כרמים - שהולך מכרם לכרם עד למרחוק:

17 בדידיה - שאותן שובכין שלו ומשום יוני שובכין שלא ילכדו בפחין אין לחוש דשלו הן אבל יש לחוש ליוני הישוב שבאין דרך השובכין למרחוק:

18 מתני' החובל וכמה הוא יפה - שהרי הזיקו והפסידו ממון זה שאם . היה נצרך היה מוכר עצמו בעבד עברי:

19 במסמר - כאב המכה:

20 כיוצא בזה - לפי מה שהוא מעונג רב צערו וכאיבו:

21 צמחין - מלנ"ט:

22 שבת - כל ימי החולי רואים אותו כאילו הוא שומר קישואין ונותן שכירתו של כל יום שהרי אין ראוי למלאכה כבידה אפילו בלא חולי שהרי נקטעה ידו ורגלו והוא כבר נתן לו דמיהן:

23 הכל לפי המבייש - אדם קל שבייש בושתו מרובה:

24 והמתבייש - אדם חשוב שנתבייש בושתו מרובה וכולהו חמשה דברים מקרא נפקי נזק דכתיב עין תחת עין צער פצע תחת פצע דהכי דרשינן בגמ' ריפוי ושבת רק שבתו יתן ורפא ירפא בושת דכתיב וקצותה את כפה ממון:

25 גמ' מכה אדם ומכה בהמה - לקמן מפרש לקראי הי מכה קאמר:

26 ואם נפשך לומר - ואם יש לך להשיב ולהקשות כלום על טעם זה צא ולמד ממדרש אחר:

27 הרי הוא אומר כו' - ולקמן בעי מאי הוי ליה לאקשויי:

28 שאין חוזרין - לאחר שנקטעו:

29 בקטלא כתיב - ותשלומין אין שם:

30 הכאה הכאה גמרינן - אע"ג דקראי לא דמו גמרינן ג"ש כדתנא דבי ר' ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן עירובין דף נא. ומכה אדם דקתני הכא הכאה הוא דקאמר ומכי יתן מום גמר דמום ע"י הכאה בא:

31 והכתיב איש כי יכה כל נפש אדם - ולקטלא לא אתא קרא אלא לראשי אברים כדכתיב בתריה עין תחת עין וכתיב יומת כלומר ינטל אברו וימות אותו אבר:

32 מאי אם נפשך לומר - מאי הוה ליה לאקשויי:

33 נילף ממכה אדם - שנהרג ממש והכא נמי כתיב כי יתן מום מום ממש: אמרי דנין ניזקין כו': כלומר משום האי פירכא לא הוה מדחיק תנא למילף מלא תקחו הא מצי לשנויי הכי דנין ניזקין מניזקין כו':

34 ואכתי מבעי ליה לא תשקול ממונא ותפטריה - מקטלא ולגופיה אצטריך ולא למעוטי אחריני:

35 לנפש רוצח - דלא אצטריך אתי למעוטי ראשי אברים שאינן נפש: